פותח את הלב לאחר שנת קורונה

פותח את הלב לאחר שנת קורונה

עמיתי, עיתונאי היין האיטלקי המוביל Carlo Macchi משתף את הקוראים בישראל בתחושותיו לאחר שנה של המגיפה שפגעה קשות בארצו ושינתה לחלוטין את הדרך שבה חווים את עולם היין ומתקשרים עם אוהבי היין

Carlo Macchi
Carlo Macchi

"התקופה הזו בשנים שחלפו הייתה עתירת השקות של יינות חדשים, מידע רב, הכרויות, דיונים, מפגשים, נסיעות ורגעים יפים. יהיו מי שיטענו שעל אף הסגרים והמגבלות עיתונאי יכול (וחייב במקרים רבים) להתנייד לצורכי עבודתו, אך בעולם היין המצב שונה כי אין די בידיעה החדשותית גרידא. לכן הסיכון הממשי שאנו ניצבים לפניו בשל המגיפה הוא הקושי להרחיב את הידע ואת האופק התרבותי שלנו.

כיום לא הטעימות הן מה שחסר לי (אני יכול לטעום במשרד) אלא כל העולם שקשור לטעימה ומסביבה, התוסף שממריץ אותך לא רק להכיר מאפיינים של יין אלא גם את היצרנים, את הסיפורים, את השונות ואת אזורי הגידול. כל אלה גורמים לך להתעצם, לא רק מבחינה מקצועית.

ככל שמתרבים האירועים ברשת אני משתכנע יותר ויותר שגם במקרה הטוב הם תחליף עצוב למציאות ואני חושב על הנערים, התלמידים, שנגזלה מהם שנה (נקווה שדי בכך) של חיי חברה, של אינטראקציה בסביבה בטוחה (הנתפשת בעיניהם כעוינת), שנה של הסתגלות לדרכי תגובה על "המחויבויות" היומיומיות שהמורים מטילים עליהם. בקיצור, גם אני חש היום צורך ב"חדר הכושר" שהוא בית הספר, לא להסתפק בקריאת ספרים על יין אלא להיפגש עם המורים, המדריכים, וכמובן עם תלמידים.

אנו מסתכנים באיבוד המיומנות להבחנה, להשוואה, מסתכנים בהסתגרות בפחדים (בהם מוצדקים) המרחיקים אותנו יותר ויותר אלה מאלה. כך למשל כשאני רואה צילומים (גם ישנים) שיש בהם כמה בני אדם קרובים זה לזה, מיד צצה המחשבה "הם בלי מסכות" והכעס שמבצבץ גורם לי להרגיש שנוצר בי משהו שגוי, סירוב לעולם נורמלי נטול פחד להיפגש ולשוחח. ויש גרוע מזה:

זה לא כבר סיימתי לקרוא שנית את ספרו של אומברטו אקו "להמציא את האויב" והרהרתי  שהמגיפה עוררה בנו, הס מלהזכיר, פחדים כלפי/מן האחרים, לאו דווקא אלה הנחשבים "שונים" אלא מי שלידך, השכן ואפילו ילדיך הנפגשים עם חבריהם בלי לשמור מרחק כנדרש.

כדי לשים קץ לכל הפחדים האלה, מה עלינו לעשות כמובילי דעת קהל בענף היין? בכנות איני יודע אבל אני משוכנע שאין די בצילום בקבוק של יין ופרסום רשמי טעימה. עלינו לפעול יותר ובדרך אחרת, דומה יותר למה שהיה עד לפני שנה: לדווח ולפרסם פרשנות לידיעות. ואם אין חדשות מה לעשות? אני שואל זאת את עצמי וגם אתכם".

תרגם וערך: יאיר קורן

הערה: הדברים הכתובים בלשון זכר (מטעמי נוחות) מיועדים לכולם

Comments are closed.