על דירוגים וציונים

על דירוגים וציונים

הדיון בשיטות הדירוג של יינות מתלהט והולך כל כמה חודשים אך בסופו של דבר מתכנס לשיטת 100 הנקודות שהכניס לשימוש רוברט פרקר ב-Wine Advocate ב-1978 ואומצה בידי Wine Spectator. עשור מאוחר יותר החל להשתמש בשיטת ה-100 גם המגזין Wine Enthusiast עם שינויים כלפי מעלה. בימים אלה פורסמו רשמי טעימה נדיבים על יינות ישראליים שכתב מבקר היין Stuart Pigott באתר של James Suckling ושוב התחדש כאן הדיון המתיש, הרשת הוצפה בהררי מילים, בתובנות מתובנות שונות, בגעגועים אמיתיים ופחות אמיתיים לעשייה החלוצית של עמיתנו היקר דניאל רוגוב ז"ל ובמחמאות, לעתים דביקות, ליקבים המצטיינים השואפים כעת מן הסתם לקבל 100 נקודות על יינותיהם שיושקו בהמשך. אני מצדי שולח שפע ברכות למקבלי הציונים הגבוהים (קסטל, רזיאל, צרעה, סוסון ים, פלם, ספרה) ומקווה שהזכיות שלהם יקדמו את התעשייה שלנו בארץ ובעולם.

ציוני סאקלינג
ערן פיק, אלי בן זקן, דורון רב הון, גולן פלם

כשופט ותיק מאוד בתחרויות בינ"ל מעולם לא דרגתי שום יין עם 100 נקודות, איני מתבייש לומר שאני שופט "שמרן" וכשיצאתי מגדרי לעתים נדירות הענקתי 94 נקודות. משנות ה-90 היה לי מינוי למגזין דקנטר (המודפס, כמובן) ואם הדואר פעל כשורה קיבלתי אותו פעם בחודש ומיד דפדפתי לטור המקסים של הג'נטלמן האנגלי Michael Broadbent MW (שהלך לעולמו בשיבה טובה בשנה שעברה). מן העמוד הזה עם ברואדבנט ליד אופניו, עם האיזכורים של רעייתו דפנה, למדתי המון והוא הסב לי עונג רב במשך שנים. ברואדבנט טעם במשך יותר מחמישה עשורים בשיטה של 5 כוכבים מאופקת ומי שעקב אחרי הציונים שלו הבין ששלושה כוכבים – Good – התייחס ליין טוב ומעבר, ארבעה כוכבים לטוב מאוד וחמישה כוכבים ליין יוצא דופן (בפרשנות שלי: נושק ל-100-95 נקודות).

ברור שהתרפקות על מה שהיה אינה מתאימה לסצנת היין של היום הן מבחינת ההתקדמות הטכנולוגית הן לנוכח השאיפה של רבים בציבור לדעת יותר על מקור היינות שהם שותים ועל מגוון של פרמטרים כמו קידום ערכים של קיימות וכו'. הגענו למצב שבו 88/89 וגם 90 וקצת אינם אטרקטיביים יותר ובמידה מסוימת, בסתירה למה שכתבתי בפתיח, אין בטווח הזה משמעות לשיטת בתי הספר התיכוניים בארה"ב, קרי שיטת פרקר. כמי שמדרג יינות רבים בטווח של 90-88 (שמרן כבר אמרתי?) נראה לי שצרכנים רבים מאבדים עניין אינטלקטואלי ביינות שסביב הציון 90, הם יקנו במרכול יינות בסדרות ביניים ומטה לצריכה יומיומית, ולסוף השבוע, לשתייה בבית או לחליצה במסעדה, יחפשו יינות בטווח הגבוה, 95 והשמיים הם הגבול.

אין לי ספק שבעתיד הלא רחוק מאוד יהיו יינות ישראליים שיגרפו 100 נקודות אצל מבקרי יין בינ"ל, כן ממש כמו היינות הגדולים של צרפת ואיטליה. ועל כך נאמר: אם זה יקרה, אני אעדיף לפנק את עצמי עם קרוג, פטרוס וסאסיקאיה.

צילום: דן פרץ

Comments are closed.